שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תְּאוֹמֵ֣י צְבִיָּ֑ה הָרוֹעִ֖ים בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃
אור המאיר
שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים ופירש"י שני שדיך המניקים אותך זה משה ואהרן הרועים את צאנם בשושנה ומדריכים אותם בדרך נוחה וישרה להבין הענין עיין בדרוש פסח שם הרחבנו ביאור איך יציאת מצרים תחתון תולה ביצ"מ העליונה כל התורה בכלל ומצותיה והמועדים אשר דבר משה לבני ישראל הכל תולה ביצ"מ עליונה והשתלשלות המצרים עד עולם עשיה להיות מיצר רע לעומת מיצר הקדושה ובהעדר זאת לא נתן לנו את התורה שיקבל שעשועים מעם קרובו ישראל כיון שאין בחינת רע בעולם וכבר נודע מספרים כמו שיש התחלקות הגבולים גבול הקדושה וגבול הרשע כמו כן בגבול הקדושה גופא מוכרח להיות ג"כ שתי בחינות אל חסד וגבורה מדות שונות זה מזה והכל בחכמה עשה כי כן גזרה חכמתו לקבל עם קרובו ישראל תוספת תענוג שמגיע אליו יתברך מפרטות דעות כל אחד ואחד מישראל שאין דעתם דומה זה לזה וכל איש הישראלי עובד אותו יתברך לערך מדתו ועוצם הכרתו אם במדות האהבה או יראה וכדומה לערך אחיזת נשמתו במדות הקדושים והם הם העושין רצונו של מקום לבריאת העולמות כמוזכר למעלה בדרוש של פסח בשם המגיד זללה"ה בגלל אבות שעשו רצונך כלומר הם עשו רצונך לברוא העולם בשבילם וכשרון צדקותם ע"ש וזהו שני שדיך ופירש"י המניקין אותך זה משה ואהרן ידוע עבודת אהרן בכהונה גדולה מדת החשד ומשה רבינו בחי' לוי מדת גבורה שני שדים אלו תואמי צביה משמעו לשון רצון כלומר שתי מדותיה בחינת חו"ג מתאימים ומשלימים רצונו יתברך בבריאת עולמות באמצעות התחלקות מדותם ועובדותיהם התולה במדותיהם השונים זה מזה ניתוסף אצלו ית' תוספת תענוג והן המה מניקים ומשפיעים לרעות את צאנם צאן ישראל הרועים בשושנים לשון שינוי כלומר מדריכים אותם בדרך נוחה וישרה כל אחד ואחד יאחז דרכו לילך בדרך המלך לערך מדתו ואחיזת נשמתו וזה עצם התענוג שצפה הקב"ה לקבל מכם ישראל שאין דעתם דומה זה לזה ונמצא כל או"א מישראל גורם בחינת תענוג פרטי אליו יתברך ודוק:
אור המאיר
רוחצות בחלב יושבות על מלאת ופירש"י כמו אבני מלואים ומלאת בו מלואת אבן הכוונה כי הנה בודאי כשתחתונים מיישרים עובדותיהם ומתמידים בעבודתם יומם ולילה לעורר לבם בקרבם אל התורה ותפלה ממאור התורה אזי מה טוב ונעים אכן בהתרפם ומתרשלים מעבודת הבורא כבר זכרנו ודברנו מזה למעלה כמה פעמים הקב"ה שולח להם מעיקים ומפגעי הזמנים לדוחקם אל עבודתו בע"כ וכמוזכר במגילת אסתר שישן חוחים לעבדו ביראה וגם למעלה בענין כשושנה בין החוחים ואזי מטיבים בע"כ את מעשיהם ומעוררים את לבם להוציא דבור לפני אלהים להמשיך עליהם עיניו יתברך להשגיח בעין חמלה וזהו רוחצת עיני דודי בחלב נוטריקון "חוחים "לעבדו "ביראה ובסיבת החוחים רוחצת כ"י את עיניו להשגיח מכללא דרחמנא יושבת על מלאות משמעו לשון המתנה ועכבה כמו וישבו בקדש כלומר הקב"ה יושב ומצפה מתי יבאו בני ישראל להוציא דבור לפניו בתפלה באותיות מילואים מקדימת המחשבה בדו"ר וזהו יושבת על מלאות ולכן מביא רש"י כמו אבני מילואים האותיות נקראים אבני מלואים כמבואר לנו ודו"ק: